הסיפור שמאחורי רומי לב
„חיפשתי קבוצה שבה לא אצטרך לבחור בין נשים שמבינות לידה שקטה לבין נשים שמבינות איך זה לחיות רחוק מהבית.”
שמי ליהי, ואני אמא של לוסי, אנבל ורומי ואשתו של בן. עברנו להולנד ב2019.
ב27 לדצמבר 2025, רומי נולדה ללא רוח חיים כשהייתי בשבוע ה־34 להיריון. היא הייתה אמורה להצטרף למשפחה שלנו כאחות הקטנה של לוסי ואנבל, אבל במקום לחזור איתה הביתה, נאלצנו להיפרד ממנה.
אחרי הלידה השקטה חיפשתי קבוצת תמיכה בעברית. הייתי זקוקה למקום שבו אוכל לדבר בשפת המקור שלי, בלי לתרגם את הכאב ובלי להסביר כל מילה או כל הקשר תרבותי.
הצטרפתי בזום לקבוצה של נשים ישראליות שחיו בישראל ועברו לידה שקטה. למרות שהנשים בקבוצה הבינו את עומק האובדן, אני לא הרגשתי שייכת לחלוטין.
החוויה שלי בהולנד שונה מזו של אלה שחיות בישראל. הפרוצדורות בבית החולים היו שונות. הדרך שבה התנהלו הלידה, הפרידה והימים שאחריה הייתה שונה. המציאות בישראל השפיעה על הנשים בקבוצה בצורה אחרת, בעוד שאני התמודדתי עם האובדן הרחק מהמשפחה, מהחברות ומהתמיכה שהייתה יכולה להקיף אותי אילו הייתי בישראל.
הבנתי שאני זקוקה למרחב שמחזיק את שני החלקים יחד: גם את האובדן של תינוקת בלידה שקטה וגם את החוויה של אישה ישראלית שחיה בחו״ל.
מתוך הצורך הזה נולדה עמותת רומי לב. העמותה נושאת את שמה של רומי, אבל היא נועדה לכל אישה ישראלית שחיה מחוץ לישראל ומרגישה שהיא עוברת את האובדן רחוק מדי מהבית.
המטרה שלי היא ליצור את המקום שאני עצמי חיפשתי: קבוצת תמיכה מקצועית בעברית, בזום, עם נשים שמבינות את האובדן וגם את המרחק.
